ספורט אולימפי המבוסס על בריחים, חניקות והטלות. דוגמה נוספת היא איקידו (Aikido) , 'הדרך ההרמונית', אשר פותחה על ידי מוריהיי אושיבה בשנות העשרים של מאה הקודמת, אף הוא מאסטר באסכולת הג'ו ג'יטסו. למעשה כמעט וכל אומנויות הלחימה של ימינו נולדו מתוך מאומנות הלחימה החזקה והאפקטיבית ביותר – ג'ו ג'יטסו.
ההיסטוריה של הג'ו – ג'יטסו
הג'ו-ג'יטסו הינה אומנות לחימה יפנית הקיימת למעלה מ- 2000 שנה ונחשבת לאם אומנויות הלחימה אשר מתוכה יצאו אומנויות לחימה רבות החל בג'ודו וכלה באיקידו. השם ג'ו ג'יטסו מורכב משתי מילים: ג'ו שמשמעותה 'רך' או 'עדין' ומהמילה ג'יטסו שמשמעותה 'אומנות' או 'טכניקה'. ומכאן נגזר המושג 'אומנות עדינה' או 'טכניקה רכה'.
בתקופה של יפן הפיאודלית שימש הג'ו ג'יטסו את הסמוראים ככלי הגנה או התקפה במצבים בהם נאלץ הסמוראי להילחם בידיו. הסמוראי נהג לשאת עימו תרשימים שבהם היו רישומים של נקודות חיוניות בגוף האדם לשם תקיפה, נעילת מפרקים וחניקות. הסמוראי חי על פי 'הבושידו' – דרכו של לוחם. 'הבושידו' הוא קוד התנהגות של הסמוראים שפותח במאות ה- 9 עד ה-12,
הכולל כבוד ונאמנות, אף עד המוות. בנוסף מכיל 'הבושידו' עוד חמש מידות טובות: יושרה, אומץ, נדיבות, הוקרה ויושר. 'הבושידו' הינו מדד לתכונות אשר ראוי שיוחזקו בלב הלוחם כדי לקבוע רמה גבוהה של לוחמים.
אומנות הלחימה ג'ו ג'יטסו משלבת טכניקות הגנה והתקפה, חניקות ונעילת מפרקים, למטרת הכנעתו ונטרולו המהיר ביותר של היריב. בנוסף היא מהווה דרך רוחנית וגופנית המשמשת כאמצעי לחתירה לשלמות חיים.
אומנות הלחימה ג'ו ג'יטסו היוותה בסיס לרוב אומנויות הלחימה, לדוגמת הג'ודו (Judo ) , 'הדרך הרכה', יוסד על ידי ג'יגורו קאנו בשנת 1882, מאסטר בכיר באסכולת הג'ו ג'יטסו. לאחר כמעט מאה שנים (1961) הפך הג'ודו לענף
